ציפורים נודדות

השנה בחרתי להתחיל את נושא הציפורים בעזרתה של החסידה. לשם כך הכנתי מאל-בד כנפיים אותן הצמדתי לידי בעזרת גומיות שנקשרו לבד. גומיה אחת בכתף ואחת בפרק כף היד. נכנסתי אל המפגש כשאני נעמדת על רגל אחת ומנופפת בכנפי. סיפרתי ששמי מטילדה ואני חסידה, על כך שאני עייפה כי עברתי דרך ארוכה מאירופה ושאני בדרכי לאפריקה. בעזרתה של מטילדה למדו הילדים שבחורף האירופאי יורד שלג ואז לציפורים קר מאוד ואין להן סוודרים כמונו. גם אוכל לא ניתן למצוא בשלג והן לא יכולות להיכנס לסופר ולקנות תולעים וחרגולים. לכן הן עפות לארץ חמה - אפריקה.

 

מטילדה גם ניסתה ללמד את הילדים לעוף ומאוד התאכזבה כשהם לא התרוממו לשמים. היא לא הבינה למה והילדים הסבירו לה שאין להם כנפיים. ללא התחפושת של מטילדה המחשתי לילדים בעזרת גוש פלסטלינה ונוצה את נושא הקלות מול הכובד. עליתי על שולחן ועשינו תחרות מי יגיע לריצפה ראשון: הפלסטלינה או הנוצה. שמענו את הרעש שעושה הפלסטלינה בעוד הנוצה לא השמיעה כלל רעש. כל ילד העיף נוצה בעזרת רוח שהוא הוציא מהפה. הסברתי שכל רוח קלה יכולה להעיף את הנוצה, כי היא קלה. כך עוזרת הנוצה לציפור לעוף.

 

דיברנו גם על כך שהציפורים עפות בצורה של ראש חץ. בראש מובילה הציפור החזקה וכשהיא מתעייפת היא עוברת לסוף. הילדים ניסו גם הם לעוף בצורת ראש חץ וגילו שממש לא פשוט לשמור על המבנה הזה.

 

את פינת הטבע קישטתי בציפורים שצבעו הילדים, אותן סידרתי בראש חץ.

 

בהמשך שאלתי את הילדים אם הם יודעים היכן גרה הציפור. לאחר שעלתה התשובה: בקן, חשבנו ממה עשוי הקן. להמחשה הנחתי חישוקים במרכז החדר ולצלילי השיר "ציפורים נודדות" של הפרברים (שהשרה אוירה נעימה של רוגע במפגש) הזמנתי ילדים לקחת מספר זרדים מתוך שקית ולהניח בחישוקים. לאחר שבנינו את הקן הזמנתי זוגות. אחד הילדים ישב בקן לדגור על הביצים והחבר עף להביא לו אוכל. גם הפעם לצלילי השיר של הפרברים.